המחזות ה“חדשים“ שנתגלו 237 תחושת הסכנה אפוא עודה תלויה ועומדת באוויר, הגם שהפעולה הגדולה והאלימה ( הרצח ) , כבר התרחשה בעבר הבימתי . המחזה פותח בהכרזתו של רכב : “ זהו . את שלנו עשינו . הכל כבר מאחורינו . היה איש- בושת, ואין איש-בושת “ ( עמ‘ 1 ) . כל שנותר לגיבורינו בהווה הבימתי הוא לשאת את שללם, ראשו הכרות של קורבנם ( מעשה המתכתב במפורש 6 וליטול עם האיקונוגרפיה המוכרת מסיפור שלומית ויוחנן המטביל ) שכרם מעם המלך ( “ נקבל ממנו את מה שמגיע לנו ונחייה בטוב “ — עמ‘ 8 ) . כָּעולה משמו של המחזה, המיקוד הוא בפרקטיקה של קבלת התמורה, בעשיית “עסקים“ . הראש הכרות, אביזר בימתי יחיד בנמצא, משמש כמטבע עובר לסוחר ( “ הראש שלך ישתלם לנו מאד . . . הראש שלך יקר מפז “ — עמ‘ 1 ) . במהלך המחזה מעבירים אותו השניים מיד ליד ומדגימים בכך, הלכה למעשה, את תודעת החלוׂף של הקיום האנושי . מן הראש, שנשא עד לא מכבר כתר מלכות, לא נותר כל שריד של הוד מלכותי . הוא כעת רק בגדר “סחורה“ ( מ“כתר בראש“ ל“ראש בלא כתר“ ) . הכתר שורד, אך הנושאים אותו הם בני-חלוף . כפי שציינתי לעיל, טיוטת המחזה שנמצאה בארכיון שבתאי מתוארכת ל- 197...
אל הספר