אל מטיל גורלות בספרות הבית השני

253 בחירי גורל על נוכחותו של המיתוס תוך עיון במגילות מדבר יהודה, במקורות נוצריים, הלניסטיים ורומיים ועד למדרש המאוחר . אראה כי בקומראן רווח המיתוס של אל המטיל גורלות לקביעת מעמדו של היחיד ושל היחד, וכי מיתוס זה מצא לו הד בספרות המאוחרת יותר ובוויכוח הנוצרי - פגני - גנוסטי - יהודי שלאחר החורבן . במהלך הדברים ניווכח כי הוויכוח בנוגע למהותם של הגורלות התקיים גם ביחס לגורלות האלוהיים כמו ביחס להטלת הגורלות במרחב האנושי . בניגוד למקורות שונים מן המזרח הקדום ומהתרבות היוונית-רומית, מעטים המקראות 193 במרבית המקומות שבהם בכל זאת ניכרת תפיסה זו היאשבהם מיוחסת לאל הטלת גורל . נוגעת לחלוקת טובין ונחלות, ועליה אעמוד בהרחבה בפרק הבא . עם זאת, במזמור טז בתהלים ( שכיניתי בהקשר המנטי 'מזמור הגורלות' ) הפסוקים חורגים מן ההוראה הקונקרטית : ה' מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי : חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי : 194 ( תה' טז, ה – ו ) מצב חיים מוכר משמש את המשורר כדי לתאר באופן מטפורי או סמלי את יחסיו עם 197 דומה שחלוקה 196 טובין שונים ונחלות חולקו באמצעות הטלת...  אל הספר