האמנות אחות חורגת היא לאמונה . אף היא מפתה את ה " היות " במלבושיה , מציעה לו משען בחיק דימוייה ( ולו לשעה קלה ) , מפעילה את נפשו וגופו וחוקקת בהם אות וסימן . בפרק הקודם קשרנו בין מושג הפתיחות לבין המבט האסתטי , שהאמנות חוקרת אותו מעצם טבעה . לפיכך אך טבעי הוא לשאול תחילה את שאלותיה של הפתיחות בתחומה של האמנות , שכן אלו עשויות להתקבל בה ביתר קלות ולהתפרש לא כאיום חיצוני שמטרתו להרוס , אלא כברכה וכניסיון להעמיק ולהעשיר . בשלב הבא ננסה לאתר היבטים של פתיחות שאולי גם עולם האמונה עשוי לאמץ בתחומו , בדימוייו ובשפתו . על מנת לעשות זאת נבחין תחילה בין חמישה רכיבים של מעשה האמנות . הרכיב הראשון הוא המרחב האמנותי . מרחב זה סגור לכאורה אל החוץ , אך באמצעות פיתוי הוא מזמין את ה " היות " להיכנס אליו . למעשה , ה " היות " מוזמן אל חיקו של הדימוי החושני אשר עתיד להתגלות בפניו מעבר לגבול . בדרך כלל את טבעו של המרחב מגדירה הסוגה ( הז ' אנר ) האמנותית , אך בתוך מגבלות הסוגה יש אפשרויות אחדות לעיצובו של המרחב האמנותי באופן שיאפשר לו למלא את תפקידו הכפול : ( א ) לקלוט ולהציג בו את היצירה ; ( ב ) להזמין אלי...
אל הספר