לפני שניגש לפתח את הטיעון המיועד להציג את דפוס העריות המואבי כמקור לאנרגיית היצירה וההדדיות שאמורה לפעול ברמה האישית והחברתית ככוח מחבר ומרחיב , ברצוני להצדיע לפרויד על שהעז להצביע , בווינה הוויקטוריאנית של המאה ה - , 19 על האנרגיה המינית כמניע מרכזי למוטיבציה האנושית . פרויד הניח שדווקא הדחף המיני הגלום בנטייה המינית האסורה של גילוי עריות , הוא העשוי לתרום , פרדוקסלית , לתיקון - תרפויטי בבחינת " ירידה צורך עלייה " . מן הראוי לציין כי כאשר פרויד מעמיד את הדחף המיני כמקור מרכזי לאנרגיית החיים , הרי שעם היותו אתאיסט הרואה את האמונה באל כחולשה נוירוטית , הוא מעמיד ביסוד משנתו את קיומו של דחף שאיננו יכולים להסבירו באופן מספק בלי להזדקק לכח עליון מיסטי – כזה שבני עממין מכנים אלוהים . וכל כך למה ? משום שאין כל דרך ליצור דחף מיני וסיפוק מיני במעבדה . ובהעדרה של היכולת המדעית ליצור רובוט שחווה " אורגזמה " , אין מנוס מלהסביר את קיומו של הדחף המיני , המבטיח את המשך קיומו של העולם , כמעין התגלות " מיסטית " . למען הדיוק , בהצדעתי לפרויד כוונתי לכך שבניסיונו לפתח מודל תרפויטי , השכיל להבין שיש להחי...
אל הספר