על רקע הנחות אלו עיצב אונא מחדש את תפיסתו בנושא היחסים שבין הדת למדינה . כבר בשנת תשי " א , שנים ספורות לאחר הקמת המדינה , הוא הבהיר שאחת הסכנות הרוחניות העיקריות היא ניתוק המדינה מן המסורת . לנוכח כישלונותיה של היהדות החרדית שב ליחס הדו – ערכי , הדוגל בשיתוף פעולה קונקרטי עם החילונים מתוך כוונה נסתרת להחזירם לחיק היהדות . הוא אמנם מבקש להדגיש את הבסיס המשותף של המעורבות בחברה ובמעש , אך הוא מצהיר על המטרה הסופית של הפיכת עם ישראל כולו ל " ממלכת כהנים וגוי קדוש " כמשימה של הציונות–הדתית ' . שוורץ , פרשת דרכים , עמ ' . 224 - 223 ברם אונא מצהיר שגם אם יש אידאל של החזרת העם לתורה אין לפעול להגשמתו , שכן אין התורה גורם מאחד בין פלגי העם . אידאל זה נותר אפוא בגדר של אוטופיה . ראו דבריו : ' וכאן עלי להזהיר מפני טעות מאוד נפוצה בקרב מחננו כי המטרה הסופית העומדת לפנינו היא : החזרת עם ישראל לתורתו , יכולה לשמש לנו כיום גם בסיס לפעולותינו וגם תכנית פעולה . והנה עד כמה שמטרה זאת יקרה לנו אין היא אומרת ולא כלום לאנשים לא – דתיים ואף מעוררת התנגדות אצלם . יש להבדיל היטב בין מה שמשמש לנו כיום בסיס מ...
אל הספר