הניגוד הזועק בין הפרפרזות הקודמות על עשרת הדיברות ( פסוקים ב - ד ) ובין הפרטים הפעוטים כביכול של הזבח הנידונים ביחידה זו , הביא את רוב הפרשנים להעלות את ההשערה שפסוקים אלה הם שרבוב של עורך – מעבד מאוחר ( כגון דילמן ורייסל ; ולהאוזן , עמ ' ; 155 בנטש ; אליגר ; חולווינסקי . רק ארדמנס לבדו מגן על שלמות הפרשה ) . אם כך , מתבקשת השאלה מה מקומה של יחידה זו כאן . אפילו הפרשנים הרואים ביחידה זו משום הפרעה חייבים להתעמת עם שאלה זו . לדעתי התשובה לשאלה טמונה בטבעו של הליך ההקרבה המפורט ביחידה : היא מדברת על זבח השלמים ועל הצורך של הזובח להיזהר פן יחלל אותו . יש לזכור שבשר זבח השלמים הוא המזון הקדוש היחיד שמותר באכילה לאדם מישראל , וסביר מאוד שאדם כזה עלול לחלל אותו אם יותיר חלק ממנו בתום היומיים המותרים לאכילתו ( אכן , מה כמות הבשר שמשפחה מסוגלת לאכול ביומיים ?) . יתרה מזאת , הוא רשאי להביא את הבשר הקדוש הביתה ולאכול אותו עם משפחתו , כל עוד כל בני המשפחה טהורים ( ויקרא ז , יט ) . מבחינה מסוימת , הבשר הקדוש העביר את קדושת המקדש אל הבית . ולכן המשפחה חייבת לראות בכל פעולה של אכילת הזבח טקס קדוש . ...
אל הספר