בישראל , כמו במרבית הדמוקרטיות המבוססות , אפשר לזהות ירידה במספרם של חברי מפלגות . עם זאת , במרבית המפלגות הגדולות חברי המפלגה נהנים מהשפעה לא מבוטלת ובוחרים את מנהיגי המפלגה ולעתים אף את רשימת המועמדים שלה . לחברות המפלגתית יש כמה היבטים בעיתיים בולטים , ובעיקר התופעות של קבלני קולות ומפקדי ארגזים , המסייעים ליצירת שכבת חברים לא ייצוגית לקהל המצביעים של המפלגה . דומה כי רבים מחברי המפלגות הם אזרחים פסיביים שפקדו אותם למפלגות ולא אזרחים בעלי מודעות פוליטית שניצלו את ההזדמנות להשתתפות פוליטית ולהעצמה פוליטית אישית . מי שמתפקדים מיוזמתם ואינם נתונים למרותו של קבלן קולות זה או אחר — ערכם לדמוקרטיה גדול , אך הוא קטן יחסית כשמדובר במרוץ פריימריז שבו מועמדים זקוקים לתמיכה מסיבית שרק קבלני קולות יכולים להבטיח ( גם אם לא תמיד לקיים . ( תופעות אלו צריכות לעורר דאגה לא רק בקרב תומכי המפלגות המוזכרות אלא בקרב כל אזרח במדינה דמוקרטית ייצוגית החרד לטיב הפוליטיקה המפלגתית והפרלמנטרית . התרופה אינה ויתור כללי על דמוקרטיה פניםמפלגתית והענקה של מכלול הסמכויות במפלגה — בכלל זה בחירה של המנהיג והמועמדים ...
אל הספר