עיקר הפרשה הוא נבואת תוכחה ליהודי מצרים , הנחלקת לשניים : פס ' ב יד , כ ל . בין שני החלקים מובאת תגובת העם ( פס ' טו יט ) המתפלמס עם דברי ירמיהו . מבנה דומה מצאנו לעיל בנבואה מב , ט כב , וראה במבוא שם . בפס' א ו סוקרת הנבואה את חטא האלילות של העם בעבר , שהביא לחורבן ירושלים , ועוברת לגינוי גילויי האלילות של יהוד מצרים , שארית הפליטה ליהודה , הם לא למדו את לקח החורבן . בעובדם אלוהים אחרים במצרים הם מכעיסים את , 'ה והוא יביא להשמדתם "מקטן ועד גדול בחרב וברעב ימתו" ( פס ' 01 ם שומעי ירמיהו לא רק שאינם מביעים חרטה בעקבות תוכחתו , אלא אף מכריזים : "הדבר אשר דברת אלינו בשם ה' איננו שמעים אליך , " ומודיעים כי ימשיכו "לקטר למלכת השמים והסיך לה נסכים כאשר עשינו אנחנו ואבתינו" ( פס ' טז יז . ( הם מנמקים זאת באומרם כי דווקא מאז חדל העם "לקטר למלכת השמים והסך לה נסכים חסרנו כל ובחרב וברעב תמנו" ( פס ' יח . < ירמיהו דוחה בחריפות טענה זו , ומסיים בציטוט שבועת האל ( פס ' כת ) להביא פורענות קשה על יהודי מצרים , כמו שכבר הבטיח לשארית הפליטה שבחרה לברוח למצרים ( לעיל מב , טו כב . ( הוא אף קובע שחפרע מל...
אל הספר