עמנואל ברמן מאז הוקמו המכונים הפסיכואנליטיים הראשונים ב 1920-1919 נוצרה בהדרגה רשת עולמית של מכונים להכשרה פסיכואנליטית . המכונים אוטונומיים , ואינם זהים זה לזה ; אולם במשך השנים התגבש בהם דפוס הכשרה מקובל , הבנוי על שילוב של אנליזה אישית , סמינרים תיאורטיים וקליניים והדרכה אישית . במכונים התגבש מעמד של אנליטיקאים מנחים , ( training-analysts ) שבידיהם הופקדו האנליזות למתמחים , ההדרכות , ורוב ההוראה והניהול . בהדרגה התפתח גם דיון ביקורתי ביחס להכשרה הפסיכואנליטית , דיון אותו אנסה לסכם ולהרחיב . ברקע הדיון עומדת תופעה המוכרת גם בתחומים אחרים . זהו הפער הפוטנציאלי , אולי הבלתי נמנע , שנוצר בין אידיאות ומטרות לבין הגופים המוקמים כדי לממש אותן . די אם אזכיר את השוני בין הרעיונות ההומניים של הדתות הגדולות לבין הממסד הכנסייתי או הרבני , בין חזון שחרור האדם העומד בבסיס הסוציאליזם לבין המשטרים שחרתו אותו על דגלם , בין מטרות הציונות לבין מוסדות התנועה הציונית . השאלה המעסיקה אותי היא , האם נוצר פער דומה בין המטרות המהותיות של הפסיכואנליזה לבין הארגונים הפסיכואנליטיים , ובמיוחד מכוני ההכשרה הפסי...
אל הספר