המודל ההתייחסותי ( Relational Model ) נובע מהספק המודרני לגבי הנחת היסוד הפילוסופית-פוזיטיביסטית של פרויד כאילו מצויה " אמת מוחלטת אובייקטיבית" המשקפת את האדם כעומד בפני עצמו ללא התייחסות לזולת , שניתן לחשוף אותה באמצעות היצמדות לשיטת האסוציאציות החופשיות . לעומת זאת , הגישות המודרניות מושפעות מהגישה היחסית השוללת מציאות של " אמת אובייקטיבית . " לחלופין , האדם כיצור חברתי והמציאות שבתוכה הוא חי הם תולדה של מבנים חברתיים ולשוניים , המושפעת מהראיה הסובייקטיבית היחסית של "הצופה" המתבונן . הצופה והנצפה יוצרים יחד את ה"מציאות . " ב מודל ההתייחסותי קיימת ההתייחסות לאדם כאל ישות חברתית עם חוויות וקונפליקטים ברובד ובהקשר של היחסים הבין-אישיים , כפי שהם מופנמים למבנים תוךנפשיים . זהו ניסיון חדשני לשלב בין הגישות של יחסי אובייקט מהאסכולה הבריטית , והגישה האמריקאית של יחסים בין-אישיים של סוליבן ותאוריית העצמי של קוהוט . ה דגש איננו על הדחפים כיוצרי סטרוקטורות נפשיות , ( Drive-Structure Model ) ועל ראיית האדם כפרט מבודד . הקונפליקט איננו תולדה של מתחים תוך-נפשיים , אלא מתרחש במישור ההתייחסותי הבין...
אל הספר