במשפט האנגלי הגנת אי-השפיות היא קדומה מאוד , מאז המאה . 13-ה המהפך הגדול היה במשפט של דניאל מקנוטן . 1841-מ ( Daniel Mcnaughten ) מקנוטן ניסה לרצוח את ראש ממשלת בריטניה , ובטעות רצח את המלווה שלו . הוא היה חולה נפש שהועמד לדין בגין רצח , כאשר אז היה עונש מוות בגין עבירת הרצח . הוא נבדק בידי תשעה רופאים , וכולם טענו כי הוא חולה נפש . מקנוטן חשב כי הוא מציל את המדינה ופעל תחת תכתיבים מישויות מעולם אחר ; הוא קיבל פטור מאחריות פלילית , ואושפז לטיפול פסיכיאטרי . עקב כך קמה תרעומת בציבור , ששאל איך ייתכן שהעניקו פטור למי שניסה לרצוח את ראש הממשלה , ובמקום שיישלח לכלא הוא מקבל טיפולים על חשבון המדינה . התרעומת הביאה לתוצאה חיובית : בעקבות מכתבה של המלכה ויקטוריה אל בית הלורדים בדרישה שיקבע כללים מחייבים לאחריותם של חולי נפש , קבע בית הלורדים שמקנוטן אכן היה חולה נפש והתכנס על מנת לנסח את כללי האי-שפיות ; אלו הם כללי מקנוטן , 1843-מ אשר עד היום מקובלים כמעט בכל העולם . מבחני מקנוטן נטל ההוכחה הוא על הנאשם , לפי מאזן הסתברויות : הנאשם יצטרך להוכיח כי בעת ביצוע העבירה התקיימו : . 1 מחלת נפש : כי...
אל הספר