אליעזר שביד ( 1983 ) הדגים בחיבורו על ההיסטוריוסופיה המקראית של הפילוסוף היהודי הניאו קנטיאני הרמן כהן ( 1918-1842 ) כיצד כהן ( 1917 ) ראה את המקרא כמערכת צוברת המתקדמת בצורה שיטתית מן המיתוס התיאורי אל האפוס ההגותי , כך שמתוך האפוס נבנה הסדר המוסרי בלא להרוס את צורתו המיתית הקודמת . השלב המיתי מתייחס לתיאור אלוהי בדבר התרחשות האירועים ובריאת הדברים בהווה האינסופי — השלב האפי מתייחס לסיפור רפלקטיבי והגותי על העבר , כאשר הוא מבקש להפיק מן העבר את המסקנות המוסריות הנחוצות על מנת להמשיך מן ההווה לעתיד . לפי כהן , דרושה התאמה בין הפירושים לטקסט המקראי המקורי כדי שהשכבות התחתונות יתמכו בשכבות העליונות שנוספו בבניין המוקם והולך . כפי שאומר שביד : 'בנייךעל נבנה על גביהן באופן שהשכבה התחתונה עדיין נשקפת מבעד לשכבה העליונה' ( עמ' . ( 100 עם זאת אומר כהן כי נסיונות הרמנויטיים מאוחרים יותר לתאם ולהסדיר מחדש את ההווה עם העבר אינם נוגדים את הפרשנות הקודמת , כי הם אינם מבטלים את הפוטנציאל שבסיפורים הקודמים אלא מפתחים אותו . התוצאה היא שהולך ונוצר רצף מצטבר ומתפתח של מחשבה . על מנת להמחיש את התפתחות ...
אל הספר