את ניתוחנו , המשווה בין הדיאלקטיקה הסינתיטית של האני או אתה הדואליסטי לבין הדיאלוג ההיפותיטי של האני ואתה המוניסטי , אנו יכולים להביא עתה לידי סיכום על ידי ההנגדה של תפיסות האבסורד והקונפליקט עם תפיסת הפרדוקס במסגרת המושגים הערוכים מחדש של בעיית הסובלנות . על פי ההגדרה הפרדוקס ניצב בין שתי עמדות מנוגדות לכאורה , בין תיזה לאנטיתיזה , שאף כי הן שתי ישויות הקיימות בנפרד ותוך ניגוד והתנגשות , הן קשורות זו בזו בקשר תפקודי . כך הפרדוקס הוא סוגיה ברמה הפילוסופית וכן ברמה החברתית מעשית , הקשורה מעצם מהותה בבעיית אפשרותה של הסובלנות . במושג ' סובלנות' אנו מתכוונים להצביע על אפשרות דו קיום של אמונות , אידיאולוגיות ועמדות מנוגדות , אשר נשארות בהכרח ישויות קוטביות אלה לאלה ; שכן אם נניח שתהליך דיאלקטי הביא להיבלעותן , כלומר : למיזוגן וליציקתן מחדש בתבנית של סינתיזה חדשה , ממילא לא היו אלה ישויות מנוגדות , הצריכות ויכולות לנהוג בסובלנות זו כלפי זו . במלים אחרות : אמנם האמונה האיתנה של 'מאמינים אמתיים' ( למשל באורתודוקסיה דתית או פוליטית ) אינה מתירה , מעצם הגדרתה , סובלנות כלפי עמדה חולקת , אך פרדו...
אל הספר