מושג ה'עלייה' החסידית והעיקרון של צמצום עצמי צומחים שניהם מרעיון אחד בדבר הרצון והאחריות האישית , וקישורם נובע במישרין מתפיסת האינדיבידואליזם ההדדי , ? לפי תפיסה זו כל אדם חי על ה'חוק' הקיומי הידוע בחסידות כ'מדרגה' שלו , וממנו הוא יכול להמשיך ולטפס עד שיגיע לרמה הגבוהה ביותר שמאפשר לו פוטנציאל המימוש העצמי המיוחד לו . כמתחייב מעקרון המימוש הרב תגי המעוגן בציווי של 'בכל דרכיך דעהו , ' אל לו לאדם להשלים את הירידה הזמנית בעלייה לאותה מדרגה שממנה החל לרדת , אלא עליו לשאוף לנצל את תנופת העלייה מחדש כדי לטפס — לפי מודל הקפיץ המכווץ שהבאנו קודם — לדרגה גבוהה ככל 4 ר' מנחם מנדל מפרמישלן מביא משל מכני אחר כדי להסביר את הדינמיקה של 'ירידה צורך האפשר בסולם 'מדרגות' המימוש שלו . וכך מלמד הבעש"ט : 'כי והחיות רצוא ושוב לפי שכל דבר מתלהב לשוב לשורשו ... אז נחה הנשמה מהתלהבותה ומתחזקת לשוב לדבקות יותר עליון' ( הבעש"ט א , , 1975 עמ' . ( 10 גם המגיד , אף על פי שהוא מבחין בין ירידה בגלל גורמים אישיים לבין ירידה כללית קוסמית , המפילה את הפרט ממדרגתו שלו , מדגיש ש'הירידה [ בשני המקרים ] היא צורך עלייה כדי ...
אל הספר